מהמנוע החורק של מילים לקוד, לזהב של Anti-Gravity
- Inbal Tal
- 20 בפבר׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 22 בפבר׳
מהמנוע החורק של מילים לקוד, לזהב של Anti-Gravity.
אומרים שבינה מלאכותית היא "קסם". בהמשך להתנסות שלי משבוע שעבר, השבוע גיליתי שזה אולי רק חצי אמת. מבחינתי, היו רגעים שאמרתי וואו..! איך לא הכרתי את זה קודם?? , אבל גם היו רגעים שדרשו ממני עצבי ברזל ויכולת לנהל משאבים בשידור חי.
אחרי שהמנוע הרגיל של Gemini במצב Canvas התחיל לגמגם תחת עומס של 2,000 שורות קוד, עברתי ל-Visual Studio. לרגע נשמתי לרווחה; פתאום התיקונים היו מקומיים יותר, והמודל לא היה צריך להריץ כל פעם מחדש את כל שורות הקוד. גם הסביבה הרגישה יותר מקצועית. אבל גם שם, כשנכנסתי לבקשות והסברים מורכבים… המנוע התחיל ל"זייף". הוא לא תמיד הצליח לעדכן הכל בבת אחת, ואז שוב הגעתי למצב, שכשהמודל מתקן משהו אחד, משהו אחר התקלקל.. למרות שהסברתי לו בצורה ברורה.. והוא הסכים איתי (בצורה מאוד מנומסת…) שבקוד - מה שעובד לא נוגעים… אבל זה לא תמיד עזר לי… והתסכול חזר 🙁
ואז, מתוך סקרנות, פתחתי את Anti-Gravity (של Google AI Studio) ושם? שם מצאתי את הזהב (נכון לעכשיו…)
למה זה שינה את כללי המשחק?
המערכת שלא נרתעת: מצאתי סביבה שמתמודדת עם כל מה שזרקתי עליה. היא פותרת באגים בצורה כמעט מושלמת, מנהלת מערכת Backup אוטומטית ומסבירה צעד אחר צעד מה היא עושה
הג'אגלינג בין המוחות: הקסם האמיתי הוא היכולת לעבוד עם מודלים משוכללים כמו Gemini Pro ו-Claude (על כל גרסאותיו) באותה שיחה. כשאחד מתעייף או מגיע למגבלה, עוברים לשני בלי לאבד את רצף העבודה.
עבודה מסביב לשעון: מצאתי את עצמי עובדת עד 04:00 לפנות בוקר, כשהמערכת ידידותית ורוצה לעזור, קשה להפסיק עד שקבלתי את התוצאה שדמיינתי.
האם זה מושלם? קודם כל שום דבר לא מושלם… ובשורה תחתונה, לא ברור לי עדיין… אני עדיין לומדת. כמו למשל: כשיש מגבלת טוקנים והמערכת "זורקת" אותך בהתחלה בעדינות ל-5 דקות ואחר כך לכמה שעות, ואז ל- 24 שעות ובסוף לכמה ימים, ואז...התחושה היא כמו ניתוק ממכונת הנשמה. אז לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לעשות מעשה – עברתי ל-Gemini Ultra לחודש (מבטיחה שזה רק לניסיון!) ועכשיו אני בודקת מה קורה כשרוצים לחבר Database חיצוני כמו Google Sheets (לא משהו משוכלל).. ורוצים לקבל תוצרים בזמן אמת…
בינתיים, אני בתוך זה. כל יצירה גורמת לי להעמיק יותר, למתוח את הגבולות, ואפילו ללמוד לקרוא קוד... (רחמנא ליצלן...) בצורה טובה יותר, שזה כשלעצמו רווח נקי.
אז מה עשיתי כשהמילים מפסיקות לדבר ומתחילות לברוא מציאות? אחרי לילות שבהם נרדמתי מול המסך ב-04:00 לפנות בוקר כי זה פשוט שואב אותך , הגיע הזמן להוציא את זה החוצה: האפליקציה שלי חצתה את רף ה-4,000 שורות קוד. היא נושמת, היא עובדת, והיא כאן כדי לשנות את הדרך שבה אפשר לרתום את הבינה המלאכותית לטובת למידה גם אם בקטנה...
לא רציתי לבנות עוד אפליקציה אלא משהו שיהיה לו ערך בעולמות הלמידה
למורים: הכלי לבניית פעילויות בשיטת F.I.C יצירתי מערכת שמאפשרת לכל מורה (שמלמד בגילאי ח"טב / תיכון) לייצר פעילות חווייתית של 90 דקות בתוך דקות ספורות. המערכת מנחה אתכם צעד אחר צעד דרך שיטת ה-F.I.C שפיתחתי. המורים לא רק מקבלים פעילות מוכנה, הם לומדים "על רטוב" איך לנסח כוונות, לכתוב פרומפטים מעולים ולהפוך ליוצרים של תוכן רלוונטי שמתאים בדיוק לכיתה שלהם והכי חשוב ה-מ-ש- ו-ב! (או… איך אנחנו חוסכים את הזמן שבכתיבת משוב אישי לכל תלמיד ומקבלים תוצר כתוב שניתן לעריכה ולבקרה שלנו...)
לתלמידים: ה"שוס" האמיתי – Time Capsule דמיינו תלמידים שלא רק קוראים על היסטוריה או מדעים, אלא פשוט מדברים איתם. בבסיס המערכת הזו עומדת ה-Time Capsule: ממשק קולי שמאפשר לתלמידים לנהל שיחה חיה עם דמויות מהעבר ומההווה. זה מעשיר, זה אינטראקטיבי, וזה הופך את הלמידה לחוויה שהם פשוט לא ירצו להפסיק.
אתם מוזמנים להיכנס למעבדה שלי ולהתנסות…
אז... מה למדתי מהמסע הזה?
השפה היא המנוע: 4,000 השורות האלו הן לא תוצר של ידע טכני בתכנות, אלא של היכולת להגדיר כוונה ולהסביר את עצמך במילים פשוטות למערכת
הפדגוגיה במרכז: הטכנולוגיה היא רק הבמה. הקסם קורה כששיטת ה-F.I.C פוגשת את הצורך האמיתי של המורה והתלמיד כשעובדים עם מודלי שפה
המחסום נפרץ: העבודה ב-Anti-Gravity הוכיחה לי שאפשר למתוח את הגבולות, ולבנות מוצר שלם שמחבר בין לוגיקה קרה לרגש ולמידה חמה
אעדכן בהתקדמות... ובינתיים, חזרתי לדבר עם האווטארית שלי, שחזרה מלפלנד עם אור בעיניים מהזוהר הצפוני וגם הביאה לי מזכרת.. וכמובן, עדכנתי אותה על כל מה שקרה כאן במעבדה. האווטארית שלי, ואני כאן כדי להראות לכם שהעתיד כבר כאן, והוא נמצא במילים שאנחנו בוחרים.
נתראה בפוסט הבא 🙂
תגובות