מה קורה כששואלים את AI שאלה הפוכה?

יש שאלות שאנחנו רגילים לשאול כמעט אוטומטית. הן נשמעות נכונות, מנוסחות היטב, ומקבלות תשובות יפות. ואיכשהו, לא באמת משאירות מחשבה אחריהן.

למשל: איך להיות יצירתיים יותר? / איך לנהל זמן נכון? / איך לשפר את הזיכרון?

שאלות מהסוג הזה גורמות ל- AI (וגם לנו) להפעיל את אותה דרך מוכרת של ידע. מסודרת, מנומקת, צפויה. אבל ברגע שהופכים את הכיוון, משהו בשיחה נפתח.

מה גורם לי לאבד יצירתיות

כששואלים את ה-AI "איך להיות יצירתי?”, הוא שולף את רשימת הטיפים הרגילה: לחשוב מחוץ לקופסה, להקיף את עצמך בהשראה, להקדיש זמן לכתיבה חופשית. נכון. וזה גם מה שאפשר למצוא בגוגל.

לא באמת מזיז.

אבל כששואלים: "מה גורם לי לאבד יצירתיות?" פתאום השיחה נעשית אישית יותר.

ה-AI עונה במילים אחרות לגמרי, למשל: “כשממהרים לפתור, כשאין זמן לשעמום, כשלא נותנים לרעיון להיות גרוע רגע לפני שהוא נהיה טוב". זה הרגע שבו התשובה מפסיקה להיות “עוד ידע” והופכת למראה שאפשר לעבוד איתה - בשיעור, בשיחה או בתכנון תהליך למידה.

מה קורה לרגעים שנשכחים?

זו שאלה שאני אוהבת במיוחד: במקום לשאול: "איך לשפר את הזיכרון?" ביקשתי ממודל שפה להסביר לי מה קורה לרגע שנשכח? אבל בתנאי אחד: שיסביר את זה מנקודת מבט של בריסטה שמדבר על כוס קפה שהתקררה.

והוא כתב: "רגע שנשכח הוא כמו אספרסו שנשאר על הדלפק. בהתחלה חם וחד, אחר כך מתקרר, מאבד ארומה, ובסוף נשארת רק שלולית מרה".

זו לא תשובה, זו מטאפורה. היא מאפשרת לשנות את דרך החשיבה: לא רק "איך לזכור יותר", אלא: איך לשמור על החום של הרגע כשהוא עדיין חי, איך לתפוס אותו בזמן.

עוד שאלה קטנה שהתהפכה, והפכה לתמונה שקשה לשכוח.

במקום "איך בונים לו״ז יעיל?", שאלתי מה הופך לו״ז מבולגן?" והתשובה: "בלגן בלו"ז זה קרקס בלי מנהל זירה. הליצנים (המיילים) נכנסים באמצע הטרפז (הפגישה החשובה), האריות (הפרויקט הגדול) נרדמים בכלוב, והקהל (הבוס / המנהל) לא יודע לאן להסתכל."

לא עוד עצות לניהול זמן, אלא הבנה חזותית אחת שמחזירה שליטה. מאותו רגע, אני שואלת את עצמי: "מי על הבמה עכשיו? האריות או הליצנים?" 😊

למה זה עובד?

כי שאלה הפוכה לא מחפשת תשובה "נכונה", היא מחפשת תנועה.

היא מעבירה אותנו:

• מ"ידע כללי" ← לשיחה אישית יותר

• מפתרון טכני ← להרהור

• משיחה עם מכונה ← לשיחה עם עצמנו, ועם מי שלומד איתנו

ולבינה המלאכותית, אם יודעים לעבוד איתה נכון, יש יכולת חזקה לשמש כמראה שמגיבה למחשבה, לא רק כמנוע טקסט.

תבנית פשוטה להיפוך שאלה

אפשר להתחיל בקטן, לבד או עם צוות:

1. כתבו את השאלה הרגילה. למשל: "איך אפשר לשמור על ריכוז בשיעור / במפגש עבודה"?

2. הפכו את הכיוון ⟵ לא "איך לשפר?", אלא "מה גורם לי לאבד ריכוז?"

3. הוסיפו תנאי קטן שמכניס זווית אחרת: מנקודת מבט של אדם, מקצוע או חפץ.

דוגמה: "מה גורם לי לאבד ריכוז?" תסבירי דרך עיניים של שף, שמנסה לשמור על סדר במטבח בעומס הזמנות. זו דרך פשוטה, לפתוח שיחה שמחזירה משמעות ועל הדרך אולי מאפשרת לחשיבה יצירתית להיפתח

שלושת העקרונות לבחירת נקודת מבט חיצונית

כדי שהשאלות ההפוכות לא יהפכו רק לתרגיל "יצירתי", אלא לכלי עבודה, אני משתמשת בשלושה עקרונות:

1. מרחק רגשי ⟵  בחרו נקודת מבט שלא קשורה ישירות לעולמכם/ן. המרחק מאפשר לחשוב בחופש

2. שפה חושית ⟵  העדיפו דמות או תחום שמדברים במטאפורות טבעיות: טעמים, קצב, תנועה

3. יכולת תרגום ⟵ שאלו את עצמכם האם תוכלו, אחרי הקריאה, לתרגם את הדימוי לשלושה צעדים מעשיים

כך הופכת נקודת המבט הלא צפויה לכלי מדויק, לא לקישוט.

מטאפורה יפה מול מטאפורה שמקדמת חשיבה

מטאפורה יפה גורמת לנו לומר “איזה יופי”. מטאפורה שמקדמת חשיבה גורמת לנו לשנות משהו קטן עכשיו ⟵  ניסוח, החלטה, סדר פעולה.

אם אחרי התשובה של ה-AI אתם מרגישים דימוי שמתחיל לפעול בראש ⟵  שאפשר להסביר ממנו מה הצעד הבא  - זו מטאפורה עובדת.

אם רק חייכתם/ן והמשכתם/ן הלאה, היא יפה, אבל לא מספיקה.

נסו רגע לחשוב

במקום: לשאול "איך אפשר לשכנע אנשים לחשוב אחרת?"

שאלו: "מה גורם לאנשים להיצמד למה שהם כבר מאמינים בו?"

במקום: "איך לשפר את שיתוף הפעולה בצוות?"

שאלו: "מה גורם לשיחה צוותית להפסיק להיות שיחה?”

זה לא טריק. זו דרך לראות את המובן מאליו מזווית חדשה ושם מתחיל השינוי.

שלום, אני ענבל. אני מלווה אנשים וצוותים, מפתחי הדרכה, אנשי ונשות חינוך ואקדמיה, – בשיחות עם AI שמפתחות חשיבה, לא רק תשובות.

רוצים.ות ללמוד איך להפוך שאלה פשוטה למנוע חשיבה, בכיתה, בקורס או בתהליך למידה ארגוני?  בו-AI נדבר 😊