מאמרים, פוסטים ווולוגים
המלכודת המתוקה של ה-“Yes-Man”
20 בפברואר 2026
המלכודת המתוקה של ה-“Yes-Man” ולמה אתם צריכים שה-AI שלכם יהיה קצת פחות נחמד. מכירים.ות את החבר הזה שכל רעיון שלכם/ן הוא “מדהים” בעיניו? אתם מראים לו מצגת חצי-אפויה והוא: “וואו, מהמם!”.אתם/ן משתפים.ות רעיון לפעילות / מסמך / שיעור והוא כבר מחזק: “ זה בול! ” כיף? כן. מועיל? פחות כי מה שאנחנו צריכים.ות זה לא מחמאות, אלא דיוק. והקטע הוא שרובנו עובדים.ות עם מודלי שפה בדיוק ככה… אנחנו מעלים רעיון למערך שיעור, לתכנית עבודה, למייל או למסמך מקצועי, והמודל (שתוכנת להיות שירותי ומנומס) עונה...
המלכודת המתוקה של ה-“Yes-Man”
ולמה אתם צריכים שה-AI שלכם יהיה קצת פחות נחמד.
מכירים.ות את החבר הזה שכל רעיון שלכם/ן הוא “מדהים” בעיניו?
אתם מראים לו מצגת חצי-אפויה והוא: “וואו, מהמם!”.אתם/ן משתפים.ות רעיון לפעילות / מסמך / שיעור והוא כבר מחזק: “זה בול!”
כיף?
כן. מועיל?
פחות
כי מה שאנחנו צריכים.ות זה לא מחמאות, אלא דיוק.
והקטע הוא שרובנו עובדים.ות עם מודלי שפה בדיוק ככה…
אנחנו מעלים רעיון למערך שיעור, לתכנית עבודה, למייל או למסמך מקצועי, והמודל (שתוכנת להיות שירותי ומנומס) עונה בהתלהבות:“רעיון מצוין! הגישה שלך מעולה!” ואנחנו מרוצים.ות :) יש אישור. אפשר לרוץ קדימה.
רק שבחיים האמיתיים, הסכמה אוטומטית מכניסה אותנו למוד "יאללה, ממשיכים" לפני שבדקנו איפה זה ייתקע. כי גם אם כולם בחדר מסכימים אתנו (ובמיוחד אם החדר הוא רק אנחנו ומודל השפה.. 😉), אנחנו מפספסים.ות את ה"נקודות העיוורות":
- את ההנחיה שקהל היעד שלנו יבינו אחרת ממה שהתכוונו
- את הסעיף שמנהל סקפטי ייתפס עליו
- את הטיעון שנשמע יפה… אבל לא עומד במציאות של עומס, זמן, ומערכת שעובדת כמו שהיא עובדת
כדי לייצר תוצרים טובים, אנחנו לא צריכים עוד מראה שתגיד לנו כמה אנחנו חכמים… טובים… ואני אעצור כאן.. 😏
אנחנו צריכים את הקולגה שיגיד: "זה נראה טוב על המסך, אבל בשטח זה הולך להיתקע פה, פה ופה…"
וזו נקודה קטנה אבל משנה משחק: ה-AI לא ייתן ביקורת חדה אם לא תבקשו אותה במפורש.
הוא "נחמד" כברירת מחדל.
אז אם אתם/ן רוצים.ות שהוא יהיה שותף חשיבה ולא מחלק מחמאות, צריך לעצב לו תפקיד.
אז איך "מזמינים אמת" בלי דרמה?
שלוש דרכים פשוטות לגרום ל-AI להוריד את הכפפות ולהיות שימושי, בשלושה שלבים שונים:
1) בשלב הרעיון: במקום פידבק - בקשו התנגדויות
אל תשאלו: "מה דעתך על הרעיון?"תשאלו ככה: "אני מציג/ה לך רעיון ל-[נושא]. אל תחזק אותי. תן לי 3 סיבות חזקות למה הוא עלול להיכשל, ומה לדעתך נקודת התורפה המרכזית."
מה זה עושה? זה מכריח את המודל לחפש סדקים, לא מחמאות. ואתם מקבלים.ות רשימת “מוקשים” לפני שדרכתם/ן עליהם.
2) בשלב התוצר: במקום עריכה - בקשו את נקודת המבט של הקהל
יש לכם טיוטה למסמך, מצגת, משימה או מייל? אל תבקשו רק “ללטש”. בקשו שיקרא דרך העיניים הנכונות:
"קרא את הטקסט הזה דרך העיניים של [מורה עמוס/ה / מנהל/ת סקפטי/ת / לומד/ת חסר/ת סבלנות]. מה המשפט הראשון שיגרום לו/ה להתנגד או להפסיק לקרוא? תהיה ישיר וביקורתי."
מה זה עושה? זה מדמה את רגע האמת, לא את רגע העריכה. והפער הזה, הרבה פעמים, הוא כל ההבדל.
3) בשלב התכנון: במקום אישור - חפשו את ההנחות הסמויות
זה השלב שבו אנחנו "מרגישים.ות" שהתכנית טובה, אבל בעצם נשענים.ות על הנחות שלא אמרנו בקול.
“הנה תכנית העבודה שלי. מה הנחתי כאן כמובן מאליו בלי לגבות בנתונים/ניסיון? איפה יש לי ‘חור’ בלוגיקה? מה חסר כדי שזה יהיה ישים?”
מה זה עושה?זה מוציא החוצה את מה שנמצא בין השורות: זמן, משאבים, התנגדויות צפויות, פערים בהגדרה, או "כולם יבינו לבד" (הם לא..).
לסיכום
זה לא תמיד נעים לקבל ביקורת. גם לא ממכונה. זה דוקר רגע באגו. אבל אם אני צריכה לבחור - אני מעדיפה שה-AI יציף בעיה עכשיו, בשיחה פרטית של 30 שניות, מאשר שגלו אותה בזמן אמת - מול כיתה, לקוח, צוות או הנהלה.
אל תחפשו אישור. חפשו אמת. והאמת? היא כמעט תמיד חוסכת לנו זמן, תיקונים, ומבוכה 🥴